דיאטת לייף פורטה
הרמב"ם - רבי משה בן מימון, מגדולי הפוסקים בכל הדורות, מחשובי הפילוסופים בימי הביניים, איש אשכולות, מדען, רופא, חוקר ומנהיג. אחד האישים החשובים והנערצים ביותר ביהדות: עליו נאמר "ממשה עד משה לא קם כמשה" והוכתר בכינוי "הנשר הגדול". הרמב"ם החזיק במשנה שכלתנית מובהקת שבאה לידי ביטוי בכתביו.
הרמב"ם, שנודע כרופא מומחה ומפורסם, כתב ספרות ענפה במדע הרפואה. בספריו דן הרמב"ם במגוון רחב של בעיות רפואיות: אסטמה, אלרגיה, טוקסיקולוגיה, סוכרת, רפואה מונעת, מיניות וכו'. ספריו מבוססים על ניסיונו העשיר ברפואה, על ספרי קודמיו ואף על חכמי התלמוד. ספריו הפכו לאבן יסוד בלימודי הרפואה בדורות שלאחריו.
הרמב"ם נחשב לחלוץ ולפורץ דרך בתחום הרפואה בתקופתו ועד היום המלצותיו וכתביו רלוונטיים ומקובלים גם בימינו אנו: הצורך בהתעמלות, אכילה מסודרת ומתונה, הקפדה על שינה מספקת ועל היגיינה אישית, ועוד. הרמב"ם כתב אחד עשר ספרי רפואה בשפה הערבית. חלקם תורגם לעברית, ללטינית ולשפות רבות אחרות.
אורח חיים בריא
אורח חיים בריא לדבריו נבע משלושה עיקרים: הירגעות והימנעות מסטרס, תזונה נכונה ופעילות גופנית.
מתח: בימנו ידוע כי מתח ולחץ (סטרס) הם הגורמים העיקריים לרוב המחלות. כאשר האדם נתון ללחצים, מייצר הגוף רעלים, המשבשים את התפקוד התקין ופוגעים במערכת החיסונית. ועל כך נאמר: "נפש בריאה בגוף בריא".
תזונה נכונה: יפחית אוכלו- לטענת הרמב"ם, מרבית המחלות נובעות מתוך ממערכת העיכול. מאכילה מרובה ו/או מאכילה של מאכלים 'רעים', הן מבחינת איכות המזון והן מבחינת הנזקים שהם תורמים לגוף. אלו משפיעים על איכות הדם הזורם בעורקינו ועל מצבנו הנפשי והפיזי, ואפילו על הרגשתנו, מחשבותינו ודרכי ההתנהגות שלנו. האבחנות וההמלצות של הרמב"ם נכונות עד לימינו, לא בכדי השמנת היתר היא גורם הסיכון הראשי למחלות לב וכלי דם ולמחלות רבות אחרות.
הרמב"ם מבטיח בכתביו שאם נאכל רק כאשר אנחנו רעבים, נהנה מאורח חיים תקין ונטול מחלות.
פעילות גופנית: יגביר תנועתו – כבר במאה ה- 13 הבין הרמב"ם את הקשר שבין אורח חיים בריא לבין פעילות גופנית, החיונית לשמירה על המשקל, לזרימת דם תקינה ללב וממנו ולתפקוד מיטבי של כל מערכות הגוף.
חז"ל, שעסקו בין היתר, בפירוש כתביו טענו כי האוכל פת שחרית יוכל להשיג 60 רצים אחרים. כמו הרמב"ם הם ראו קשר ישיר בין ארוחת הבוקר לבין פעילות גופנית.
ארוחת הבוקר, מגיעה אחרי שנת לילה, ומבחינת הגוף, אחרי שעות רבות ללא אוכל, כלומר צום.
מתוך כך, מאגרי הגלוקוז בגופנו חסרים באופן משמעותי ועלינו לחדש אותם – לאכול – על מנת לקבל אנרגיה.
שעות הבוקר הן השעות הפעילות ביותר במהלך היום ולכן יש לאכול ארוחת בוקר איכותית, שתספק לגוף את כל צרכי האנרגיה שלו, ותכין אותו לפעילות של שעות היום.
כשחז"ל אמרו 'פת שחרית' הם לא התכוונות ללחם לבן, לחמנייה או פיתה....כיון שבתקופתם לא היתה טכנולוגיה שאפשרה להסיר מגרעין הדגן את הקליפה והנבט ולייצר קמח לבן. בתקופת חז"ל טחנו את גרעין החיטה במלואו עם כל ערכיו התזונתיים, ובעצם ייצרו קמח מלא.
"בבוקר אכול כמלך, בצהריים כבן מלך ובערב כאביון" – עוד משפט מפורסם של הרמב"ם, המכיר בחשיבות אכילת ארוחת בוקר גדולה ועשירה, ארוחה מתונה יותר בצהרים וארוחה קלה בשעות הערב.
אם כן, קפה ועוגה זה לא ממש ארוחת בוקר....
פחמימות ריקות ופחמימות מורכבות
כאמור, כשאנו מתעוררים, אחרי שעות רבות ללא מזון- צום – רמת הסוכר בגוף נמוכה ויש להעלותה. טעות נפוצה של אנשים רבים, היא לאכול ארוחת בוקר המורכבת מפחמימות ריקות: מאפים, עוגות, לחמניות, פיתות ושאר מוצרי קמח לבן. הפחמימות הריקות, מעלות רמת הסוכר בדם באופן מידי אל מעל ומעבר לערכי הנורמה ובעצם יוצרות בגוף היפרגליקמיה – עודף סוכר.
בשל כך, הלבלב מפריש אינסולין ע"מ להיפטר מהסוכר הרב שהצטבר בדם ולהכניסו לתאים, כמות האינסולין המופרשת היא גדולה ומאסיבית ומורידה את כמות הסוכר בדם בבת אחת אל מתחת לערכי הנורמה, ואז מגיעה ההיפוגליקמיה – חוסר בסוכר. האדם מתחיל לחוש את ירידת הסוכר בדם באמצעות חולשה, עייפות, הזעה, רעידות וכד'. ועל מנת להרגיש טוב ולפצות על התחושות הללו, הוא צורך שוב פחמימות ריקות ושוב גורם להיפר גלקימיה, וכך חוזר חלילה. יש כאן מעגל 'קסמים' שחוזר על עצמו וגורם לנזקים בגוף, להשמנת יתר ולסוכרת.
בשל כך, הלבלב מפריש אינסולין ע"מ להיפטר מהסוכר הרב שהצטבר בדם ולהכניסו לתאים, כמות האינסולין המופרשת היא גדולה ומאסיבית ומורידה את כמות הסוכר בדם בבת אחת אל מתחת לערכי הנורמה, ואז מגיעה ההיפוגליקמיה – חוסר בסוכר. האדם מתחיל לחוש את ירידת הסוכר בדם באמצעות חולשה, עייפות, הזעה, רעידות וכד'. ועל מנת להרגיש טוב ולפצות על התחושות הללו, הוא צורך שוב פחמימות ריקות ושוב גורם להיפר גלקימיה, וכך חוזר חלילה. יש כאן מעגל 'קסמים' שחוזר על עצמו וגורם לנזקים בגוף, להשמנת יתר ולסוכרת.
פחמימות מורכבות לעומת זאת, גורמות לעלייה מתונה והדרגתית של רמת הסוכר בדם. האדם מרגיש אנרגטי לאורך זמן, ואין לו התקפי רעב פתאומיים, חולשות וכד'.
כיס המרה
חז"ל טענו שארוחת בוקר מונעת כשמונים מיני מחלות הקשורות בכיס המרה. כיס המרה הוא איבר קטן המאחסן את נוזל המרה, שמיוצר על ידי הכבד. נוזל המרה מפרק שומנים ובשל היותו חומר מתחלב (כמו סבון) הוא קושר אליו את השומן ומאפשר את מעברו בדם. אחרי ארוחה, כיס המרה מתכווץ ומפריש מיצים אל דרכי המרה ומשם לתריסריון. בכיס המרה יכולות להצטבר אבנים מכולסטרול, מלחים וסידן.
כיון שדילוג על ארוחת בוקר, קשור בקשר ישיר להשמנת יתר, ובשל כך קשור גם בהיווצרות אבני מרה.
יין
במקורותינו מוזכר היין כאשר מצורפת אליו האמירה: "מיעוטו מועיל, ריבויו מזיק" . ואכן גם בימינו ידוע שיין אדום עשיר בנוגדי חמצון, המסייעים בחיזוק מערכת החיסון, מניעת מחלות לב וכלי דם ושמירה על בריאות תקינה.
יחד עם זאת, יין מכיל אלכוהול ואלכוהול מזיק לבריאות ובעיקר לכבד. ולכן, שתיית חצי כוס יין אדום בכל יום, או אפילו 3 פעמים בשבוע, עם הארוחה עיקרית מועילה, בעוד שעלייה בכמות היין, מזיקה.
דרך אגב, גם ענבים וצימוקים, מספקים את אותם נוגדי חמצון המצויים ביין האדום.
טיפים נוספים מאת הרמב"ם
- "לעולם לא יאכל אדם אלא שהוא רעב, ולא ישתה אלא שהוא צמא ולא ישהה נקביו אפילו רגע אחד, אלא כל זמן שהוא צריך להשתין או להסך את רגליו יעמוד מיד": הרמב"ם מכיר בחשיבות של ההקשבה למנגנוני הרעב והצמא הטבעיים של הגוף (שדי נהרסו בתקופתנו ומרבית האנשים אוכלים מתוך צורך רגשי/פסיכולוגי ולא פיזיולוגי), ובחשיבות הורקת הפסולת באופן תקין, מבלי להתאפק.
- "לא יאכל אדם עד שתת מלא כרסו אלא יפחות כמו רביע משבעתו": בזמן ארוחה, לוקח זמן לאוכל להתפרק ולכן, אין לאכול עד לתחושת שובע מלאה, אלא לעצור לפני, להפחית רבע מתחושת השובע כך לפי הרמב"ם. בערך לאחר 15 – 20 דק', מגיעה תחושת השובע המלאה.
- "ולא ישתה מים תוך המזון אלא מעט למזוג ביין": שתיית מים בזמן הארוחה, מדללת את מיצי העיכול וגורמת לקשיי עיכול. ואת יתרונות היין כבר ציינו.
- "ולא אכל עד שיבדוק עצמו יפה יפה שמא הוא צריך לנקביו": חשוב להתפנות ולהתרוקן טרם הארוחה.
- "ולא יאכל אדם עד שיהלך קודם אכילה עד שיתחיל גופו לחוש, או יעשה מלאכה... עד שיתחיל גופו לחוש, וישקוט מעט עד שתתיישב נפשו ואוכל": הליכה ופעילות גופנית קלה לפני האוכל, מטיבה עם זרימת הדם בגוף ומחממת את המערכות ומעודדת הוצאת פסולת בזיעה ובנשימה.
- "לעולם יאכל אדם ישב במקומו או יטה על שמאל. ולא יהלך ולא ירכב ולא ייגע גופו ולא יטייל עד שיתאכל המזון שבמעיו. וכל המטייל אחר אכילתו או שייגע הרי זה מביא על עצמו חלאים רעים וקשים": פעילות גופנית טובה לפני הארוחה, אך לאחר הארוחה חשוב לתת לגוף מנוחה ע"מ שיוכל להתרכז ולנתב את כל האנרגיה לפירוק ועיכול המזון.
- "לא ישן סמוך לאכילה אלא ימתין אחר אכילה כמו שלוש שעות או ארבע שעות ...": אין לאכול לפני השינה ואת ארוחת הערב יש לאכול כשלוש שעות לפחות בטרם הולכים לישון.
- "יש מאכלות שהן רעים ביותר עד מאוד. וראוי לאדם שלא לאכלן לעולם. בגין הדגים הגדולים המלוחים והישנים, הגבינה המלוחה והישנה, והכמהין והפטריות והבשר המלוח והישן ויין מגתו (ישן) ותבשיל ששה עד שנצלה ריחו וכל מאכל רע או מר ביותר הרי אלו לגוף כמו סם המוות": הרמב"ם מזהיר מפני אכילת מאכלים מלוחים (בעבר השתמשו במלח כחומר משמר) כמו גבינות, דגים, בשר, ומפני אכילת מאכלים מעושנים, שרופים, או מאכלים מרים ששהו זמן רב בחוץ.
לרמב"ם עצות מועילות רבות, שהן טובות ונכונות גם בימינו. הבאנו לכם כאן את סיכומן באופן פשוט ליישום:
- לאכול רק כשמרגישים רעב.
- לא להתאפק כשצריכים להתפנות.
- לאכול ולהפסיק קצת לפני שמגיעה תחושת השובע.
- לא לשתות תוך כדי אכילה.
- להתפנות לפני האכילה.
- לעשות פעילות גופנית קלה לפני האכילה.
- לאכול בישיבה בלבד או בהטייה לצד שמאל.
- לא לאכול לפני השינה כ 3-4 שעות.
- להתמיד בפעילות גופנית באופן קבוע.
- ללעוס היטב את המזון.
- לא להתקלח אחרי האוכל / כשחשים ברעב / שיש צורך בהתפנות.
- מזונות הגורמים לשלשול יש לאכול לפני האוכל ולהמתין שיעברו מהקיבה למעי.
- מזונות הגורמים לעצירות יש לאכול בסמוך לאוכל ומעט.
- לאכול קודם מזונות קלים לעיכול.
- בקיץ - לאכול מאכלים קרים, להמעיט בתבלינים, להימנע מאכילת שום, בצל, לחם שעורים,
לחם מצות, כרוב, חרדל, צנון. - בחורף - לאכול מאכלים חמים, להרבות בתבלינים, להימנע מאכילת דלעת.
- להימנע מאכילת – דגים, בשר וגבינות מלוחים ומעושנים.
- להימנע מאכילת תבשיל ישן/שרוף/מר שנדף ריחו.
- להימנע משתיית יין ישן.
- להימנע מאכילת פול ועדשים.
- פ להימנע מאכילת פירות אילנות למעט ענבים ותאנים. (כולל פירות בוסר).
- להמעיט באכילת דגים גדולים.
- להמעיט בצריכת חלב לא טרי.
- להמעיט באכילת בשר שוורים / תיישים גדולים.
- להמעיט באכילת עוף המים (אווז) ובני יונה קטנים.
- להמעיט באכילת תמרים.
- להמעיט בלחם שלשו / שנקלה בשמן.
- להמעיט בקמח לבן.
- להמעיט במי דגים ושמן דגים.
- בגיל צעיר - להימנע מיין ומדבש.
- בגיל מבוגר - היין והדבש טובים ויש להמעיט מהם בקיץ ולהרבות מהם בחורף.
וכמו שאמר הרמב"ם: יהיו מזונותיך תרופותיך.
במילים אחרות, מזון, לא רק שאינו חייב להזיק, אלא יכול לרפא.
במילים אחרות, מזון, לא רק שאינו חייב להזיק, אלא יכול לרפא.